שלוש שנים, אישה אחת, ומאבק אחד
לפני כשלוש שנים קיבלתי טלפון מלקוחה.
שיחת בירור פשוטה — בדיקות, תהליך רפואי, “בדקתי את הביטוח, נראה שהכול מסודר”.
לא משהו מיוחד, לא סימן שמשהו גדול עומד לקרות. כמה ימים לאחר מכן הגיע הטלפון ששינה הכול:
“טל… יש לי לוקמיה. ”זה רגע שהלב עוצר בו. ואז אתה מבין — מכאן זה לא “עוד טיפול”, זה מסע של חיים שלמים.
זהו מאמר
במקרה הזה לא נכנסתי להציל תביעה מהאוויר.
לא הייתה כאן “מציאת ביטוח נסתר”.
היה כאן אדם חולה, עם דרך ארוכה, כואבת, מתישה, והיה לי תפקיד אחד:
להיות הגב שלה.
לוודא שכל טיפול, כל תרופה, כל זכות - יתממשו.
בכל שלב.
זה כלל:
- תרופות שלא בסל
- אישורים דחופים
- תביעות מורכבות
- הכנה להשתלת מח עצם
- פיצוי על השתלה עצמית
- מאות מסמכים
- אינסוף שיחות
- ותיק מלא בהחלטות קריטיות
זה היה מרתון, לא ספרינט.
אחד הדברים שיישארו איתי תמיד אלו השיחות הקטנות:“טל, קיבלתי את האישור.”
“טל, יש לי תרופה לעוד חודש.”
“טל, אני מרגישה יותר בטוחה. ”אלו רגעים שאתה מבין שהעבודה הקטנה שלך,
הסבלנות, המעקב, ההתעקשות.
הם ההבדל בין חוסר אונים לבין תקווה. ניתן גם לשנות את הכותרת הרשומה למעלה ולהוסיף גם מאמרים חדשים בבלוג.
ניתן לערוך את מאמרי הבלוג שלך מכרטיסיית "דפים" על ידי לחיצה על כפתור העריכה.
אחרי תהליך ארוך, חודשים של טיפול, אישורים, תביעות, תרופות ואישפוזים —הגיעה השיחה הזאת:“טל… תודה.
תודה שנתת לי את החיים.”הפעם זה לא היה משפט.
זה היה סגירת מעגל של מסע.ומאותו רגע התחילו להגיע:
- פרחים למשרד
- סלסילות מפנקות
- מכתבים
- ובעיקר - המלצות, מעגלים שלמים של חברים ומשפחה
שהבינו כמה זה משמעותי שיש מישהו שיילחם בשבילם באמת.
ביטוח בריאות הוא לא מוצר.
הוא לא “פוליסה”.הוא מערכת תמיכה.
הוא בן ברית.
הוא מישהו שיודע מה לעשות ברגעים שבהם אף אחד לא באמת פנוי להבין.והתהליך הזה לימד אותי מחדש:
- שאנשים צריכים ליווי אמיתי, לא מילים
- שהמאבק הבריאותי כולל גם מאבק בירוקרטי
- שלפעמים ההבדל בין חיים למוות - הוא סוכן אחד שלא מוותר.
אם יש דבר שלמדתי מהסיפור הזה,
זה שכל אדם צריך לדעת מה באמת מכוסה,
איפה הפוליסה שלו חזקה, ואיפה היא עלולה להשאיר אותו לבד. ואם יש לכם שאלות, חששות, או צורך להבין מה מגיע לכם ?
אני כאן בשבילכם.
לא רק כסוכן.
אלא כמי שיודע מה זה לעבור את הדרך הזאת - עד הסוף.
